הפלה מוגדרת כהפסקת הריון קודם שהעובר נעשה בר קיימא, דהיינו בטרם חלפו 12 שבועות הריון. הפלה מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות, הפלה טבעית והפלה מלאכותית.
הפלה טבעית מתארת תהליך של הפסקת הריון שמתרחש באופן טבעי לעומת הפלה מלאכותית לעומת זה, תתבצע באופן יזום, לפי חוק על ידי רופא או לחלופין באופן פלילי ובניגוד לחוק.
ההנחה מדברת כי על כל הפלה מלאכותית שנעשית בישראל, מתבצעות שתי הפלות בלי חוקיות על ידי רופאים או גורמים אחרים, העושים זאת באופן מחתרתי.
בכדי להבין מדוע בכלל נוצר מצב בו מתקיימות הפלות מלאכותיות בלתי חוקיות, נדגיש כי בישראל הפלה מותרת על פי חוק אך ורק על ידי ועדה מוסמכת של משרד הבריאות הבוחנת כל מקרה לגופו.
קצת מספרים
בישראל מתבצעות מידי שנה כ-50,000 הפלות יזומות מידי שנה, רק כ-19,000 מהן, הנן הפלות חוקיות שקיבלו את אישור משרד הבריאות.
הפלות טבעיות, מתרחשות בשכיחות של 28% מכלל ההריונות הידועים, אך מגיעות ליותר מ-56% מכלל ההריונות, שבמקרים רבים נשים כלל לא ידעו על הריונן.
ב-40% מההפלות הטבעיות המוכרות, לא ניתן לאתר סיבה, ביתר המקרים, הסיבות הן גנטיות, הורמונליות, זיהומיות, תלויות במומי עוברים או במחלות האם ועוד.
הפלה מלאכותית, מה הנוהל?
בשנות ה-70 של המאה הקודמת חוקק בישראל חוק ההפלות.
מה אומר החוק? החוק קובע שוועדה תוכל לאשר הפסקת הריון לאישה רק אם היא עומדת באחד מהקריטריונים הבאים:
- היא מתחת לגיל 18 או שהיא אינה נשואה
- ההריון הוא מחוץ לנישואים
- האם ההריונית בת יותר מ־40
- ההריון נובע מאונס או גילוי עריות
- העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי
- המשך הריון שעלול לסכן את האם או לגרום לה נזק גופני או נפשי
הוועדה בישראל מורכבת משני רופאים, אחד מהם גינקולוג ועוד עובדת סוציאלית.
בכדי לסגור את הסאגה הפוליטית שמאחורי החוק, נזכיר כי בשנת 2015 ניסיון לשנות את החוק ולהתאימו לזה שבמדינות מערב אירופה (החוק החדש היה יוזמה של מספר חברות כנסת), אך הוא נפל עם סיום כהונת ממשלת נתניהו לפיד ושובן של המפלגות החרדיות לשולחן הממשלה.
על פי הנתונים, מתחלקים אישורי הפסקת ההריון של הוועדה כך:
- 18% בשל מום של העובר
- 18% בעקבות סיכון בריאות האישה
- 9.5% קשורות לגיל האישה
- למעלה מ-53% מהאישורים ניתנים בשל העובדה שמדובר בהריון מחוץ לנישואים
נתונים אלה מעידים על הלך הרוח בישראל בכל הקשור לפולמוס סביב הפלה, ישראל נוקטת בגישה השמרנית של עידוד ילודה וקיומן של משפחות בעלות מבנה מסורתי.
על רקע נתונים אלה, חשוב לציין כי בניגוד למדינות אירופיות רבות, אמצעי המניעה למיניהם אינם נמצאים בסל הבריאות.
נדגיש כי מידי שנה, מאשרת הוועדה למעלה מ-19,000 הפלות, אולם ההערכות הן כי 30,000 הפלות נוספות, מתבצעות “בשוק שחור”.
אחת הטענות של הזרם הליברלי כנגד השיטה בישראל, מדברת על כך שהחוק גורם לנשים רבות לשקר , שוללות מהן את החופש על גופן ומסכנות אותן בהפלות בלתי מפוקחות.
הפלה והלכה
כבר משחר ההיסטוריה האנושית, מתנגדות מרבית הדתות להפלה מלאכותית. יש רק מקרה אחד בו תמימות דעים בקרב הפוסקים בנוגע לאישור הפלה והוא המקרה בו ההריון מסכן את חייה של האם.
מרבית הפוסקים לא רואים בהפלה כהפסקת הריון אלא כרצח ואולם, גם בתוך העולם ההלכתי היהודי, מתקיים דיון רחב בעניין היתר על הפלה.
כאמור, בבסיס התפיסה ההלכתית יהודית, הפלה מלאכותית היא דבר אסור שנקבע במהלך השנים על ידי הפוסקים, כלומר איסור מדרבנן (מרבנים) ולא מדאורייתא (מהתורה).
על פי היהדות, יש לעובר מעמד ביניים של מי שעומד להיות אדם אבל עדיין אינו נחשב לאדם. ועל כן במצב של סכנת חיים לאם, עדיפים חיי האם על חיי העובר ומותר להמית את העובר כדי להציל את האם.
אפילו במקרה בו מתקשה האישה מאוד בלידתה והרופאים משערים שהיא עומדת למות מקשיי הלידה, מתירה ההלכה להמית את העובר כדי להציל את האם.
להלן המובא במסכת אוהלות (ז, ו): “האשה שהיא מקשה לילד, מחתכין את הוולד במעיה ומוציאין אותו איברים איברים, מפני שחייה קודמין לחייו“. כלומר, אפילו אם נותרו רגעים ספורים עד ללידתו, מותר להורגו כדי להציל את חייה של האם.
נשאלת השאלה, מה קורה ביתר המקרים, שלא מדובר במצב של סכנת חיים לאם, אלא בשיקולים אחרים כגון מחלה גנטית של העובר כמו תסמונת האיקס השביר לדוגמא, מום קשה בעובר שהתגלה בזמן מעקב ההריון, או סכנה רפואית (שאינה סכנת חיים) לאם? ובכן, נדגיש בעניין חשוב זה שתי נקודות מוצא.
הראשונה היא המנעד הרחב של פוסקים, בין המקילים לבין אלה המחמירים. השניה, היא שלב ההריון.
בעניין הראשון של מחמירים מול מקילים, נספר כי המחמירים יאסרו בכל מקרה על הפלה מלאכותית בשל העובדה כי מדובר בעיניהם ברצח.
בעניין המקילים לעומת זאת, נדגיש כי שלב ההריון, יהווה מוטיב מרכזי בשיקול הדעת למתן היתר או לאו.
הכלל הוא שככל שזמן ההריון מתקדם, כך פוחת הסיכוי לקבל היתר הלכתי להפסקתו. השלב הראשון לעניין זה, מתחיל מן הימים הראשונים ועד לסוף היום הארבעים, שעד אז איבריו של העובר אינם ניכרים ובמשך זמן זה, למרבית הפוסקים מותר לבצע הפלה כדי למנוע מחלה קשה מהאם או מהעובר.
המקילים, יתירו לבצע הפלה מלאכותית, גם אם בקושי, בטווח זמן של עד שלושה חודשי הריון ולא מעבר.
נסכם כי מבחינה הלכתית, אם לא מדובר בהריון המסכן את חיי האם, הנטייה תהיה לאסור הפלה מלאכותית.
אולם כפי שציינו, ישנם רבנים המקילים בעניין במקרים בהם מדובר בסכנה חלקית לאם, במקרים של מום בעובר או במקרים של מחלות קשות כגון תסמונת דאון, תסמונת וויליאמס ומחלות גנטיות תורשתיות אחרות.
אז יתירו אותם רבנים, הפלה מלאכותית אך ורק במסגרת זמן של עד שלושה חודשים.
ישראל בין אלבמה לדנמרק
מדינת ישראל נחשבת לבעלת תפיסה מסורתית בכל הקשור לחיי משפחה ובתוך כך לנושא ההפלות היזומות. קחו למשל את מדינת אלבמה שבארה”ב, שם חוקק חוק האוסר באופן גורף על הפלות.
לעומתה, מדינות מערב אירופה כגון דנמרק, מעניקות לאישה זכות כמעט בלעדית להחליט על גופה. ובכן, ישראל נמצאת איפה שהוא באמצע.
נראה כי לנושא ההפלות כפי שנתפס בעולם היהודי הלכתי, יש השפעה ישירה על המדיניות הממשלתית, על החוק ועל הלך הרוח החברתי בישראל כלפי הסוגייה.
הפלה יזומה נתפסת בישראל כדבר שלילי וכסוג של מוצא אחרון. בהיבט היהודי הלכתי, הנושא נחלק לשני מצבים.
מצב בו ההריון מסכן את חיי האם אז ינתן היתר הלכתי מידי, לעומת מצב בו הצורך בהפסקת ההריון אינו עניין של חיים ומוות, כאשר מחלת העובר או הסכנה לבריאות האם אינה בגדר סכנת חיים, שאז ינתן היתר על ידי רבנים מהזרם הפחות שמרני במסגרת זמן של עד שלושה חודשים מאז תחילת ההריון.
משמעויותיה של ההחלטה שלא לבצע הפלה
על מנת להבין לעומק את המשמעויות האפשריות של קבלת החלטה שלא לבצע הפלה, למרות ממצאים רפואיים בעיתיים, שמצביעים על מום מולד או מחלה גנטית בעובר, פנינו אל עורך הדין עופר סולר, שותף בכיר במשרד סולר קפלינסקי רשלנות רפואית, שהנו אחד המשרדים הוותיקים בישראל שעוסק בייצוג תובעים במקרי רשלנות רפואית.
בשיחה עמו מסביר עוה”ד סולר כי נושא ההיבט ההלכתי בדבר ביצוע הפלות מלאכותיות מתקשר ישירות לעניין הבחירה של זוגות רבים בישראל כיצד לנהוג במקרה של אבחון מום או מחלה ביילוד בעת ההריון. זוגות רבים אשר מזהים את עצמם כדתיים פונים בעניינים כאלו אל הרב עמו הם מתייעצים או לסמכות דתית אחרת אשר מקובלת עליהם בשאלה כיצד לנהוג.
כפי שהסברנו לנושא של הפסקת הריון גישות שונות בהלכה אולם הכלל המרכזי הנו כאמור כי ככל שההריון מתקדם יותר כך הסיכוי לקבל היתר הלכתי להפסקת הריון בשל מום גנטי או מחלה בעובר נמוך יותר.
ההתקדמות הטכנולוגית המשמעותית שחלה בשנים האחרונות בבדיקות גנטיות מאפשרת כיום לבצע בדיקות אבחנתיות לעובר בשלבים התחלתיים של ההריון, עניין אשר מביא לאפשרות ריאלית של קבלת אישור מצד חלק מהרבנים להפסקות הריון בשלבים התחלתיים של ההריון.
כמובן שאם הבדיקות לא מוצעות להורים בתחילת ההריון והבעיה בעובר מתגלית בשלבים מאוחרים יותר של ההריון יתכן שההלכה לא תאשר הפסקת הריון בגין הבעיה בעובר אף אם היא חמורה, בעוד שאבחון של אותה בעיה ממש בעובר בשלבים מוקדמים של ההריון דווקא היה מאפשר קבלת אישור הלכתי להפסקת הריון.
אם ניטול לדוגמה בעיות כרומוזומאליות כמו טריזומיות למינהן, המדובר במחלות גנטיות קשות אשר יכולות לגרום להולדת ילדים שיסבלו ממגבלות חמורות כולל מגבלות שכליות.
בעיות גנטיות אלו בעובר יכולות כיום להיות מאובחנות בעזרת בדיקת דם פשוטה של האם NIPT אשר יכולה להיות מבוצעת החל משבוע 9 להריון ותוצאות הבדיקה מתקבלות בתוך מספר ימים. לעניין זה יש כמובן השלכות משפטיות דרמטיות.
אם ניטול לדוגמה מקרה בו זוג שומר מצוות מקבל בשבוע 23 להריונה של האישה אבחנה מהרופאים כי העובר ברחמה של האישה סובל מבעיה או מחלה חמורה.
הזוג מתייעץ עם רב אשר נוכח גיל ההריון סבור שאין היתר הלכתי להפסקת הריון, בני הזוג מחליטים שלא לבצע הפסקת הריון לפיכך ובתום ההריון אכן נולד תינוק הסובל מתסמונת קשה ונכות. בדיעבד מתברר לזוג כי ניתן היה לגלות את הבעיה הגנטית בעובר בשלב מוקדם בהרבה בהריון.
על פניו מקרה זה מגלה התרשלות של הרופא אשר ביצע את מעקב ההריון – לבני הזוג הזכות לקבל מידע מלא על הבדיקות האפשריות במהלך ההריון ואם לא קיבלו מידע זה מהרופא המדובר בסטייה מסטנדרט רפואי סביר.
אולם האם החלטתם של בני הזוג שלא לבצע את הפסקת ההריון בשבוע מתקדם של ההריון, בשל עמדת ההלכה האוסרת זאת, שוללת מהם את הזכות להגיש תביעת פיצויים בשל רשלנות רפואית במעקב ההריון?
בפסק דין אשר ניתן בבית המשפט המחוזי בעניין דומה (אשר אמנם עסק בבני זוג בני הדת המוסלמית אולם העיקרון זהה) החליט בית המשפט כי בחירתם של בני הזוג שלא לבצע הפסקת הריון בשלב מתקדם של ההריון בשל איסור הלכתי מנתקת את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת של הרופא לבין הנזק שנגרם, המתגלם בלידת ילד הסובל מנכות קשה.
העניין הגיע לפתחו של בית המשפט העליון ושם נקבע כי ההורים זכאים לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה שלהם קרי בשל כך שנשללה מהם הזכות להחליט אם לבצע את הפסקת ההריון בשלב מוקדם של ההריון.
הפיצויים שנפסקו להורים היו נמוכים משמעותית מהפיצויים אשר היו נפסקים אילו היה ניתן פיצוי מלא על הולדת ילד פגוע בשל רשלנות רפואית של הרופא אולם עדיין היה מדובר בפיצוי משמעותי.
בית המשפט נמנע בפסק דינו להתייחס מפורשות לקביעה של בית המשפט המחוזי בדבר ניתוק הקשר בין ההתרשלות לגרם הנזק בשל הבחירה של ההורים שלא להפסיק את ההריון בשלב מתקדם.
מכל האמור לעיל עולה כי בחירתם של ההורים כיצד לנהוג בנושא של הפסקת הריון, גם אם היא תואמת את ההלכה הדתית לפיה הם חיים, תשפיע על זכאותם לקבל פיצויים לטעון לרשלנות רפואית לאחר לידת ילד הסובל ממום או מחלה גנטית.
עוד בנושא: בעיות בהריון שצריכות להדליק נורות אזהרה
