כרומוזום מספר 11 הוא אחד מ-23 הכרומוזומים שנמצאים בכל תא בגוף, או ליתר דיוק 23 זוגות כרומוזומים.
הוא מכיל מידע גנטי על גבי מולקולה ארוכה של DNA, מידע שאחראי על תכונותינו ועל התפתחות העובר ולכן פגיעה עלולה לגרום להתפתחות מחלות ותסמונות גנטיות.
בחלק גדול מהמקרים, מדובר על שינויים כרומוזומליים ותסמונות גנטיות שאינן עוברות בתורשה והנקודה הראשונה האפשרית על מנת לאבחן אותן היא ההריון, באמצעות דגימה של החומר הגנטי של העובר.
על מנת לבצע אבחון גנטי של העובר, יש צורך בבדיקת סיסי שיליה, אשר מתבצעת בין שבועות 10-13, או בבדיקת מי שפיר אשר מתבצעת בין שבועות 16-22.
לאחר פרוצדורות אלה, החומר הגנטי נלקח למעבדה ובמרבית המקרית מתבצעת עליו בדיקת צ’יפ גנטי, שהיא בדיקה שיכולה לזהות מאות תסמונות גנטיות שגורמות לפגיעה בעובר.
בסקירה שלפניך נסביר אודות כמה מהתסמונות הגנטיות הנפוצות [פחות נדירות מאחרות] שניתן לאבחן במהלך ההריון ונגרמות בשל פגיעה במבנה של כרומוזום 11.
תסמונת בקווית ווידמן
תסמונת עם השפעה רב מערכתית, שהסימן העיקרי שלה הוא “גדילת יתר” – לילדים עם התסמונת זו הכל יהיה גדול – הגוף, האיברים, הלשון וכיו”ב. תסמונת בקווית ווידמן נגרמת בשל פגיעה בכרומוזום 11 באזור 11q15.5.
לפי הסטטיסטיקה, 1 מכל 10000 תינוקות לוקה בתסמונת הגנטית ויתכן שהשכיחות באוכלוסייה גבוהה אף יותר. חלק מהתינוקות עם תסמונת בקווית ווידמן נולדים עם מום המכונה אומפלוצלה, המתבטא בפגיעה בשלמות קיר הבטן וביציאה של איברים דרך הטבור, שיש לתקנו בניתוח סמוך ללידה.
סימן היכר בולט של התסמונת הוא לשון גדולה מהרגיל, שעלולה לגרום לבעיות נשימה, בליעה ודיבור.
ילדים עם התסמונת הם בסיכון יתר לפתח גידולים, ובפרט גידול ע”ש ווילמס בכליה וגידול מסוג הפטובלסטומה בכבד. מסיבה זו, ילדים אלה צריכים להיות במעקב מתמשך על מנת לוודא כי לא מתפתח גידול.
הפגיעה הגנטית שעומדת מאחורי תסמונת בקווית ווידמן היא די מורכבת, וכפועל יוצא גם האבחון שלה אינה טריוויאלי. התסמונת נגרמת עקב שיבוש מנגנונים המבקרים ביטוי של גנים הנמצאים על כרומוזום 11.
גנים מסויימים עוברים תהליך המכונה מתילציה, שבזכותו גנים מסויימים מבוטאים ואחרים מושתקים. התהליך יוצר שיווי משקל עדין אשר פגוע בכמחצית מהאנשים עם תסמונת בקווית ווידמן.
כ-20% מהמקרים האחרים נגרמים מביטוי יתר של כרומוזום 11 ממקור אבהי ויתר המקרים נגרמים ממוטציות שונות בכרומוזום 11. לעיתים גם קיים מצב המכונה מוזאיקה שמשמעותו שהשינויים הגנטיים קיימים רק בחלק מתאי הגוף, עובדה שהופכת את האבחנה לאף מסובכת יותר.
על אף מורכבות זו, בחלק ניכר מהמקרים בדיקת הצ’יפ הגנטי מצליחה לזהות את השינויים הגנטיים הגורמים לתסמונת, אך מנגד היא עלולה לפספס את האבחנה ויש לבצע במקביל בדיקת מתילציה כאשר החשד לתסמונת הוא גבוה.
גם במצבים אלה יתכן שהבדיקות יכשלו באבחנה, במיוחד כאשר מדובר במצב של מוזאיקה. חשד גבוה לתסמונת עלול לעלות בעקבות בדיקת אולטראסאונד בלתי תקינה וסימנים המכוונים לתסמונת, כגון עובר גדול עם הגדלת איברים ולשון, מום אומפלצלה, ריבוי מי שפיר ועוד.
במקרים אלה ובהמלצת הרופא, מומלץ לבצע בדיקות גנטיות שכוללות בדיקת צ’יפ גנטי, בדיקת אקסום ובדיקת מתילציה.
תסמונת יעקובסון
היא תסמונת הנגרמת מסוג של מוטציה המכונה “מוטציית חסר” או “מוטציית מחיקה” בקצה הזרוע הארוכה של כרומוזום 11 המכונה 11q. חלק גדול מהתסמונות הגנטיות שלא עוברות בתורשה’תסמונות דה-נובו נגרם מסוג זה של מוטציות, או מסוג דומה של מוטציות, המכונות מוטציות הכפלה או מחיקה.
מוטציות מסוג זה גורמים לחוסר ביטוי או לביטוי יתר של גנים, מה שעלול לגרום לפגיעה תאית ומערכתית ולהתפתחות מחלה.
השיטה המועדפת לאבחון של מוטציות מסוגים אלה היא בדיקת הצ’יפ הגנטי, שכל מהותה היא לבדוק חסרים והכפלות גנטיות.
לילדים רבים עם תסמונת גנטית קיימים תווי פנים ייחודיים, וכך גם המצב עם תסמונת יעקובסון: הם בעלי אוזניים קטנות, עיניים המרוחקות זו מזו, אף רחב, ראש גדול ומראה של מצח מחודד.
הפגיעה בתסמונת יעקובסון המתרחשת בכרומוזום 11 גורמת לפגיעה התפתחותית נוירולוגית, שמביאה למוגבלות שכלית-התפתחותית קלה עד בינונית שמתבטאת בעיכוב ברכישה של כישורים מוטוריים כמו ישיבה, עמידה או הליכה, לפגיעה קוגניטיבית ולליקויי למידה.
ADHD, אוטיזם והפרעות התנהגות נוספות גם הם אינם נדירים. ב-90% מהמקרים, אנשים עם תסמונת יעקובסון לוקים גם בתסמונת פריז-טרוסו, הגורמת לדימום יתר.
תסמונת עמנואל
גרמת מפגיעה כרומוזומלית, המתבטאת בעודף של חומר גנטי מכרומוזום 11 ומכרומוזום 22. אנשים עם תסמונת עמנואל הם בעלי כרומוזום מיוחד הנקרא der(22) שזהו כרומוזום שמכיל בתוכו מידע עודף מכרומוזומים 11 ו-22.
למעשה, תסמונת עמנואל יכולה לעבור בתורשה, אך היא לרוב לא מאובחנת בהורים מאחר שהיא אסימפטומטית. הורה הנשא לתסמונת הוא בעל שינוי כרומוזומלי המכונה טרנסלוקציה מאוזנת, כלומר קיימת הפרעה גנטית אך היא לא באה לידי ביטוי, שכן היא “מאוזנת”.
אותה הפרעה יכולה להפוך להיות טרנסלוקציה בלתי-מאוזנת בצאצא ואז לבוא לידי ביטוי כתסמונת עמנואל. את הנשאות לתסמונת עמנואל לא בודקים בבדיקות הסקר הגנטיות הרגילות ולכן לרוב היא מתגלה רק לאחר הלידה או במהלך ההריון באמצעות בדיקת צ’יפ גנטי.
התסמונת מתבטאת במוגבלות שכלית-התפתחותית, היפוטוניה ועיכוב בגדילה, כמו גם חך שסוע ומומים נוספים, ולכן יש חשיבות רבה באבחון שלה כבר במהלך ההריון.
תסמונת MEN1
היא תסמונת של גידולים אנדוקריניים משולבים, ומי שחולה בה נוטה לפתח גידולים בבלוטות מרובות בגוף.
הגן MEN1 בכרומוזום 11 גורם לביטוי של חלבון בשם מנין, שהוא חלבון מעכב גידולים, ולכן מוטציה שפוגעת בתפקוד שלו גורמת להופעה של גידולים, כבר בגיל צעיר.
במרבית המקרים התסמונת עוברת במשפחה, אך ב-10% מהמקרים מדובר בתסמונת דה-נובו, כלומר לא קיים סיפור משפחתי של MEN1. במקרים אלה, נדרש אבחון טרום-לידתי על מנת לאבחן את התסמונת בעובר.
מאחר שמדובר במוטציות קטנות הפוגעות בגן, בדיקת צ’יפ גנטי לא מספיקה ונדרשת בדיקת אקסום, שבודקת את האזורים בגנום שמקודדים לחלבונים. שיטה זו מסוגלת לאתר מספר גדול יותר של מוטציות, ומוסיף אחוז גילוי של עד 12.5% לאיתור תסמונות גנטיות בנוסף לבדיקת הצ’יפ הגנטי.
אולם, בדיקה זו אינה ממומנת ע”י משרד הבריאות או קופת החולים, ולכן יש לבצע אותה באופן פרטי. חשוב להדגיש שהבדיקה אינה מהווה תחליף לבדיקת הצ’יפ הגנטי, וכדאי להתייעץ עם גנטיקאי על הצורך לבצע אותה במהלך ההריון.
תסמונות נוספות פחות נפוצות הן תסמונת ראסל-סילבר, תסמונת פוטוקי-שפר ותסמונת WAGR, הנגרמות גם הן משינויים ומוטציות בכרומוזום 11. ניתן לאבחן תסמונות אלו באמצעות בדיקת צ’יפ גנטי במהלך ההריון.
בנוסף לתסמונות הספורות שציינו, קיימות עוד עשרות פגיעות גנטיות מוכרות על גבי כרומוזום 11, פגיעות שתועדו ככאלה שגורמות לתסמינים ביילוד ולכן מומלץ לבצע בדיקת צ’יפ גנטי בכל הריון ללא יוצא מן הכלל.
לקריאה נוספת:
