להאיר במקום להעיר
השארת תגובה
בכל יום, בכל שעה, אנו כהורים עומדים בפני בחירה – כיצד להגיב לילדים שלנו. ההבדל בין “להעיר” ל”להאיר” טמון באות אחת בלבד, אך ההשפעה על הילדים ועל מערכת היחסים המשפחתית יכולה להיות עצומה.
תנסו לקחת יום אחד בשבוע ולשים לב כמה פעמים אתם מעירים לילדים שלכם – רובכם תגיעו למספר בן שתי ספרות.
השאלה היא – האם כל ההערות האלה באמת משיגות את מטרתן?
כשאנחנו מעירים לילדינו שוב ושוב, משהו מעניין קורה. במקום להשיג שיפור בהתנהגות, אנחנו עלולים דווקא לחזק את הדפוסים הבעייתיים. מדוע?
קשה מאוד לילדים לקבל ביקורת ולראות את שגיאותיהם משום שהם כל כך רוצים להיות טובים, להשביע את רצוננו ולעמוד בציפיותינו.
כשאנו מתקנים אותם או מותחים עליהם ביקורת, הם חווים זאת כאיום על היחסים איתנו.
ילדים חווים את העולם דרך עדשת הקשר עם ההורים – האם הם עדיין אהובים? האם הם מתאימים? האם אנחנו עדיין מקבלים אותם?
ביקורת רבה מדי עלולה להפעיל אצל הילד מנגנוני הגנה וליצור גישה של “לא אכפת לי”.
יתרה מכך, ההתנהגות שעליה אנחנו שמים דגש היא זו שתישאר. אם נעסוק כל היום בלהעיר, הדברים שאנחנו מעירים עליהם יישארו כי הם מקבלים הכי הרבה מקום ותשומת לב.
להאיר במקום להעיר משמעותו לשנות את נקודת המבט שלנו כהורים. במקום להתמקד במה שלא עובד, אנחנו מתמקדים בחיזוק החיובי ובהארת הדרך לילדינו.
הנה הבדל חשוב: כשאנחנו מעירים, אנחנו מסתכלים על חצי הכוס הריקה, מחפשים מה לא טוב ומה צריך לשפר.
לעומת זאת, כשאנחנו מאירים, אנחנו מחפשים את היש ומאירים אותו – מחפשים את הטוב ומכירים בו.
טיפוח מערכות יחסים חיוביות
הורות חיובית מדגישה את החשיבות של בניית קשרים חזקים וחיוביים עם ילדים.
על ידי טיפוח תקשורת פתוחה, הקשבה פעילה ואמפתיה, ההורים יכולים ליצור סביבה בטוחה ותומכת בה ילדים מרגישים מובנים, מוערכים ואהובים.
שימוש במשפטי העצמה
במקום להעיר על התנהגות שלילית, נסו להשתמש במשפטי העצמה שמחזקים את הביטחון העצמי והמסוגלות של הילד:
תגובתיות רגישה
בבסיס האינטראקציה האיכותית עומדת היכולת לתגובתיות רגישה – היכולת לזהות את האיתותים של הילד, הן המילוליים והן הלא מילוליים, ולהגיב אליהם באופן מותאם ועקבי.
לדוגמה, אם הילד נראה עצוב, במקום לשאול בקול צוהל “מה קרה?”, נתקרב אליו בהבעת פנים אמפתית ונאמר בקול שקט “אני רואה שאתה עצוב”.
כשאנחנו מתאימים את הבעת הפנים, הקול וקצב הדיבור לחוויה של הילד, הוא מרגיש שרואים אותו באמת.
דוגמה 1: התנהגות בארוחת ערב
הערה: “כמה פעמים צריך להגיד לך לשבת יפה בשולחן? תסתכל איך אתה יושב!”
הארה: “אני רואה שקשה לך לשבת בשקט היום. אולי נעשה הפסקה קצרה ונחזור לאכול, או שנמצא משחק קטן שנוכל לשחק תוך כדי הארוחה?”
דוגמה 2: חדר מבולגן
הערה: “הסתכל על החדר שלך! איך אתה יכול לחיות ככה? כמה פעמים אמרתי לך לסדר?”
הארה: “אני מבינה שלפעמים קשה לשמור על הסדר. אני זוכרת שאתמול סידרת את המדף עם הספרים בצורה נהדרת. בוא נחשוב יחד איך אפשר להתמודד עם הבלגן עכשיו.”
דוגמה 3: מריבה בין אחים
הערה: “תפסיקו כבר לריב! אני לא יכולה לסבול את הצעקות האלה!”
הארה: “אני רואה ששניכם רוצים את אותו המשחק וזה מתסכל. אני יודעת שאתם יודעים לפתור בעיות יחד. האם תרצו שאעזור לכם למצוא פתרון שיהיה טוב לשניכם?”
אינטראקציות חיוביות בין הורים לילדים מובילות ליצירת קשרים עצביים חדשים במוח הילד.
כשילד חווה אינטראקציה חיובית ומשמעותית עם המבוגרים המטפלים בו, נוצרים במוח קשרים חדשים.
אלה תורמים להתפתחות השפה, היכולת לוויסות רגשי ופיתוח כישורים חברתיים.
יתרה מזאת, כשאנחנו פונים אל עולמו הרגשי של הילד במקום רק לדבר אל החלק הקוגניטיבי, אנחנו משפיעים על מערכת ההפעלה האמיתית של התנהגותו.
מערכת ההפעלה של בני האדם נמצאת במרכזים הרגשיים של המח, ולכן כל ההסברים שניתן לילדים לא יעזרו להם לשנות את ההתנהגות שלהם אם לא ניגע ברובד הרגשי.
הכלל הבסיסי הוא להתמקד, תמיד, ב-2 שאלות מרכזיות לפני שאתם מגיבים. עשו את זה, והדרך להצלחה סלולה.
לפני כל תגובה שלכם כהורים, שאלו את עצמכם:
אף אחד בעולם לא אוהב שמעירים לו, גם לא אנחנו המבוגרים. גם אם אנחנו מעירים למישהו מכוונה טובה, ההערה מתפרשת בעיניו כביקורת.
צמצמו את מספר ההערות היומיות
נסו להגיע למצב בו אתם מעירים רק כשמדובר בענייני בטיחות, בריאות וביטחון. לכל שאר הדברים, חפשו את הדרך להאיר.
פתחו מודעות לדפוסי התקשורת שלכם
המטרה המרכזית של תקשורת מקרבת היא להישאר ביחסים מודעים עם אדם אחר.
התהליך הבסיסי מורכב מארבעה שלבים:
לכל הערה יש אלטרנטיבה מאירה, בונה ומעצימה, שתעשה רק טוב לתקשורת שלנו עם הילדים.
הנה כמה דוגמאות להמרת הערות שכיחות:
במקום: “תפסיק לזרוק דברים על הרצפה!”
נסו: “אני רואה שאתה נהנה לזרוק דברים. בוא נמצא מקום בטוח שבו אפשר לזרוק, כמו סל כביסה או חצר”.
במקום: “למה את תמיד מתנהגת כמו תינוקת?”
נסו: “אני רואה שקשה לך עכשיו. כולנו מרגישים לפעמים שאנחנו רוצים יותר תשומת לב. בואי נדבר על מה שאת צריכה.”
לסיכום, להאיר במקום להעיר היא גישה שמשנה לחלוטין את הדינמיקה המשפחתית. היא עוזרת לנו לראות את הילדים שלנו באור חיובי יותר, ולהם – לראות את עצמם כך.
כשאנחנו מאירים, אנחנו נותנים לילדים שלנו את הכלים להאמין בעצמם ולהתמודד עם אתגרים.
אנחנו מלמדים אותם שכישלונות הם חלק מהדרך, ושטעויות הן הזדמנויות ללמידה.
בכל פעם שאתם בוחרים להאיר במקום להעיר, אתם בונים גשר של אמון והערכה עם ילדיכם.
אתם מסייעים להם לגלות את האור הפנימי שלהם – את היכולות, הכוחות והחוזקות הייחודיות.
כפי שמשחק המילים היפה מציע: אישור הוא “יש בתוך אור” – זה בדיוק מה שעלינו לעשות עם הילדים שלנו: למצוא תמיד את היש ולהאיר אותו, לשים עליו אור.
בחרו היום, ובכל יום, להאיר. תראו כיצד האור הזה משפיע לא רק על ילדיכם, אלא גם עליכם ועל האווירה המשפחתית כולה.
תרגיל לסיום
בשבוע הקרוב, אתגרו את עצמכם. בכל פעם שאתם מרגישים דחף להעיר לילד, עצרו לרגע וחשבו – איך אני יכול/ה להאיר כאן במקום?
אחרי שבוע, שימו לב איך ההתנהגות של הילדים משתנה, ואיך הרגשות שלכם משתנים גם כן.
זכרו, ההבדל בין להאיר ולהעיר הוא באות אחת בלבד, ובכך טמון כל ההבדל.
קריאה נוספת: גידול ילדים עם חוסן
בריאות ורפואה בגובה העיינים, בשפה נגישה ועל מנת שכל אחת ואחד מכם יוכל לדעת רק קצת יותר, לנהל אורח חיים בריא יותר ולהנות יותר מהחיים. אנחנו כאן כי אין מצב שלא תדע/י מה קורה מסביבך!
אם אכפת לך כמו שאכפת לנו, רצינו להגיד שאנחנו מספקים במה מכובדת וראויה לכותבות וכותבים מוכשרים ומקוריים, כאלה שיש להם במה לחדש ולרענן עבור כולנו. אז אם את או אתה בעניין, אנחנו כאן ולא אכפת לנו לתת לך במה!
התוכן באתר אין מצב! מוגן בזכויות יוצרים © התוכן באתר אינו מיועד ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ רפואי, אבחנה או טיפול מרופא. תמיד ובכל בעיה רפואית מומלץ לפנות בהקדם לרופא המשפחה או כל מומחה רפואי אחר.