לידת השליה היא חלק חשוב ובלתי נפרד מתהליך הלידה כולו. אבחון מוקדם וטיפול יעיל בשארית שליה מיד לאחר הלידה ובתקופה שאחריה הם מפתח במניעת דימום משמעותי לאחר הלידה וזיהום של הרחם.
שארית שליה מוגדרת כהיעדר יציאה של השליה עד 30 דקות לאחר הלידה. בכ-80% מהלידות השליה תצא ללא כל התערבות תוך פרק זמן זה.
שימוש בחומרים שמכווצים את הרחם ומשיכה עדינה של השליה דרך שארית חבל הטבור, יכולים להביא את שיעורי יציאת שארית השליה ל-98% מהלידות.
במקרים שבהם נותרת שארית מהשליה ברחם השל היולדת, עלולות להתפתח מספר תופעות בעיתיות, ובחלק מהמקרים האשה עלולה לאבד את היכולת להרות בעתיד בשל נזק מצטבר ברחמה.
חבל החיים של העובר
השליה היא רקמה עוברית שמתפתחת במקביל לגדילת העובר ברחם.
בזמן הריון השליה מתבססת במעטפת הפנימית של הרחם, מתחברת לאספקת הדם האימהית ומעבירה לעובר, באמצעות חבל הטבור שמחובר אליה, חומרי תזונה חשובים וחמצן שבלעדיהם העובר לא יוכל להתפתח.
מיד לאחר שהעובר נולד השליה נולדת גם היא. מכיוון שהשליה היא רקמה עשירה בכלי דם, הישארותה ברחם עלולה לגרום לדימום, שיכול לנוע מדימום קל שאינו מצריך התערבות כלל ועד למקרים חריגים שבהם יש להוציא את שארית השליה בחדר הניתוח.
גורמי סיכון לשארית שליה
היארעות שארית שליה עומדת על פחות מ-3% במדיניות מפותחות כגון ישראל.
שארית שליה עלולה להופיע בלידות ללא גורמי סיכון. עם זאת, ישנם מספר מצבים שקושרו עם היארעות מוגברת של שארית שליה ובין השאר:
- היסטוריה של שארית שליה בלידות קודמות: מחקרים מצאו ששיעורי החזרה של שארית שליה נעים בין 6 ל-17%.
- גיל הריון צעיר ובעיקר לידה בשליש השני להריון
- בעיות מבנה ברחם, כגון צלקות שנגרמות מניתוחים קיסריים חוזרים
- עובר קטן יחסית לגיל הריון
- רעלת הריון או פרה-אקלמפסיה
- גיל אם מעל ל-30 שנים
- חיבור לא תקין של חבר הטבור לשליה
טווח רחב של מצבים רפואיים
כאמור, נהוג להגדיר כל מצב של הישארות השליה 30 דקות לאחר הלידה כשארית שליה, אך לא כל המקרים דומים זה לזה.
מצב של שליה שנפרדה בהצלחה מהרחם אך לא יולדה מכיוון שצוואר הרחם החל להיסגר נחשב מצב פשוט יחסית של שארית שליה שניתן לפתור באמצעות ילוד ידני של השליה.
גם מצב של שליה שלא השלימה לחלוטין את ההפרדות יכול להיפתר על ידי הפרדה ידנית של שארית השליה מהרחם.
שליה נעוצה (Placenta Accerta) לעומת זאת, היא מצב מורכב יותר ובו השליה מושרשת אל עומק המרכיב השרירי של הרחם כך שלא ניתן להפריד אותה בשלמות באופן ידני לאחר הלידה בדרך כלל.
למרות ששליה נעוצה היא מצב מסוכן ביחס לסוגים האחרים של שארית שליה, דווקא אותה ניתן לאתר לפעמים עוד במהלך ההריון.
ממצאים מסוימים בבדיקות האולטרסאונד שמבצעים במהלך מעקב ההריון יאפשרו להגביר את רמת החשד לקיומה של שליה נעוצה בעיקר בשליש השני והשלישי להריון.
עוד בנושא: 5 בעיות נפוצות במהלך ההריון
האבחון לאחר הלידה: לרוב בבדיקה פשוטה
לעיתים קרובות לא יהיו סימנים מקדימים לשארית שליה, על אף שקיומם של גורמי סיכון יכולים להעלות את רמת החשד של הצוות הרפואי עוד לפני הלידה.
הצוות הרפואי רואה בלידת השליה חלק מהותי ובלתי נפרד מתהליך הלידה המלא ועל כן יינטר את מצבך בדקות שלאחר הלידה, יאבחן מצב של שארית שליה אם זו לא יצאה תוך חצי שעה ויבדוק את הסיבה להישארות השליה.
לרוב, די בבדיקה גופנית ובהתרשמות ממהלך לידת השליה על מנת להבחין בין הסוגים השונים של הישארות השליה ולהחליט על טיפול.
עם זאת, לעיתים יעשה שימוש באולטרסאונד על מנת להבחין בסימנים שמעידים על כך שחלקים מהשליה נשארו דבוקים אל עומק הרחם ויש להוציאם בהתערבות ניתוחית.
סיבוכים עיקריים: דימום ודלקת של הרחם
שני הסיבוכים הנפוצים ביותר של שארית שליה הם דימום לאחר לידה PPH – PostPartum Hemorrhage וזיהום של הציפוי הפנימי של הרחם Postpartum endometritis.
בעוד שבעבר שארית שליה יכלה להיות מצב מסכן חיים כיום סיכוני התמותה ממצב זה בעולם המערבי הם מזעריים.
למרות זאת, ישנם לא מעט מקרים של אבחון מאוחר מדי של השליה שנותרה ברחם ומקרים של טיפול כושל בניסיון להסיר את שאריות השליה, שאז עלול להגרם לרחמה של האשה נזק בלתי הפיך עד כדי אובדן היכולת להרות בעתיד.
במקרים של דימום קשה במיוחד, יכול להיווצר מצב שבו הרופאים יהיו חייבים לבצע ניתוח לכריתת הרחם, בניסיון למנוע פגיעה משמעותית באשה.
הטיפול מותאם לכל יולדת
השאלה מתי להתערב ולהוציא שליה שטרם יצאה נתונה למחלוקת ערה בעולם הרפואי ואין לכך תשובה ברורה בחלק ניכר מהמקרים.
ככלל, יש היגיון בהמתנה ובסיוע ליציאה של השליה ללא התערבות בתוך הרחם בפרק הזמן הראשוני בהתאם למצבה של היולדת והיקף הדימום, אם ישנו.
הטיפול בשארית שליה נקבע, כאמור, בהתאם לסיבה לשארית השליה ומצבה של היולדת. לעיתים קרובות, עוד בחדר הלידה, ימשוך הצוות הרפואי בעדינות את שארית חבל הטבור על מנת למשוך את השליה החוצה ולהשלים את ניתוקה.
לעיתים יעשה שימוש במתן חומר מכווץ רחם ובתרופות אחרות על מנת להפחית את הדימום.
בהמשך, יתכן שיעשה ניסיון להוציא את השליה באופן ידני. פעולה זו אינה נעימה ואף כואבת ועל כן, למעט מקרי חירום, תומלץ ליולדת רק לאחר שקיבלה משכך כאבים משמעותי או הרדמה.
מכיוון שהוצאה ידנית של השליה עלולה להגביר את הסיכון לזיהום של פנים הרחם ארגון הבריאות העולמי ממליץ על מתן אנטיביוטיקה מונעת, על אף שלא קיימת הוכחה משמעותית שנוהג זה מפחית את הסיכון לדימום.
שארית הריונית לאחר הלידה
על אף שהצוות הרפואי בודק ויזואלית את השליה לאחר הלידה ומוודא שהיא יצאה בשלמותה וכן את חלל הרחם ייתכנו מקרים שבהם הצוות יתרשם שהשליה יצאה בשלמותה בזמן ששארית הריונית נותרה ברחם.
בדיקת אולטרסאונד שנהוג לבצע מספר שבועות אחרי הלידה יכולה לעיתים להבחין בשאריות אלה.
על פי גודל השארית, סוגה האפשרי ושיקולים האחרים יומלץ לך על אפשרויות הטיפול, לרבות גרידה או היסטרוסקופיה, שהנה פעולה שכוללת בחינה של פנים הרחם באמצעות סיב אופטי.
טיפול בשארית הריונית זו יכולה לסייע במניעת דימומים לא סדירים, זיהומים ברחם והידבקויות שעלולות לפגוע בפוריות האישה.
מה עושים במקרה של נזק בלתי הפיך?
בחלק קטן מהמקרים עלול להיגרם ליולדת נזק בלתי הפיך בשל שאריות השליה שנותרו ברחמה. במקרים נדירים, בשל הופעת דימום מאסיבי בשעות שלאחר הלידה, יאלצו הרופאים להפנות את התובעת לניתוח דחוף, בניסיון להפסיק את הדימום מהרחם ולנכות את השאריות של השליה.
בחלק מהמקרים, הרופאים אף יאלצו לכרות את הרחם על מנת להפסיק את הדימום, מה שיוביל כמובן לנזק בלתי הפיך ואובדן היכולת להרות בעתיד.
בכל מקרה של נזק בלתי הפיך שנגרם בשל הותרת שארית שליה ברחם והגן שהנזקים יתבררו רק שנים לאחר הלידה, בעת ניסיונות כושלים להכנס להריון נוסף, מומלץ לפנות ולהתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום הרשלנות הרפואית, על מנת לבדוק האם הרופאים התרשלו במהלך הלידה ובכך שהותירו בגופך שאריות מהשליה.
חשוב לדעת כי במקרים שבהם נגרם לך נזק בלתי הפיך בשל שאריות שליה שנותרו ברחמך ובאם יתברר כי הרופאים התרשלו במילוי תפקידם, ניתן יהיה לתבוע ולקבל פיצויי עתק.
לשיחה אישית עם עורך דין וקבלת ייעוץ משפטי אישי, ניתן לפנות למשרד סולר קפלינסקי רשלנות רפואית – משרד עורכי דין מוביל העוסק ומתמחה בייצוג בתביעות פיצויים של נפגעות רשלנות רפואית: 072-334-0001
עוד בנושא: אבחון ספינה ביפידה בזמן ההריון
