ארגון הבריאות העולמי ומשרד הבריאות בישראל קובעים – “הנקה הנה המשך טבעי לתהליך ההריון והלידה. זוהי הדרך המותאמת להזנת התינוק, המאפשרת לו התחלה טובה לחיים. חלב אם עוזר להגן על תינוקות מפני מחלות וזיהומים והוא חיוני לגדילה והתפתחות. ההנקה מגינה גם על האם מפני מחלות ומחזקת את הקשר בין האם לתינוקה. חלב אם הוא נגיש וזמין ופעולת ההנקה הינה חסכונית. להנקה חשיבות רבה לתינוק, לאם, למשפחה ולסביבה”.
במהלך תשעת חודשי ההריון מפמפמים לך מכל עבר כמה חשובה ההנקה ואף משדלים אותך להניק ולא לתת לבייבי שלך תחליפי מזון. מספרים לך שעם הזמן ההנקה נעשית קלה וזורמת, שתמ”ל קשה יותר לעיכול, יקר יותר, דורש יותר התעסקות וכך הלאה. כמו כן, בפעם הראשונה שאת מגיעה לטיפת חלב לא שואלים אותך האם את מניקה, אלא ‘איך הולך עם ההנקה’, בלי לקחת בחשבון שאולי את בכלל לא – לא מניקה.
אם חלילה העלית בקול רם את הרצון להפסיק להניק או גרוע מכך, בחרת מלכתחילה לא להניק, מיד נשמעים ונשמעות מכל עבר מתנגדים. אותם צדיקים מסבירים לך שממש חבל על התינוק וגם עלייך ולמה לא ואולי בכל זאת, כי הנקה זה בריא וטוב וחשוב.
(אולי תניקו אותו בעצמכם אם זה כל כך מדהים?!)
רק כדי להמחיש את הנקודה, ניקח לדוגמא את הכיתוב המופיע על גבי כל אריזות התמ”ל באשר הן. לא מאוד רחוק מהאזהרות שמופיעות על גבי אריזות הסיגריות ‘הסיגריות גורמות למחלות ולמוות בטרם עת’, ‘הסיגריות גורמות לשבץ מוחי ולמחלות לב’ ועוד הפחדות (מוצדקות!), על אריזות התמ”ל מפחידים אותך בדרך עדינה יותר – ‘לתשומת ליבך: חלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק שלך’.
רגע. אם ככה כתוב, אז מה זה בעצם אומר? האם אמא שלא מספקת לתינוק שלה חלב אם עושה עבורו בחירה פחות טובה ומכאן שזה הופך אותה לאמא פחות טובה? הרשו לי להטיל את המשוואה הזו בספק.
הנקה היא הכי טובה – השאלה למי?
מיד אחרי הלידה, כשהגוף שלך עדיין בוער מכאב, הראש מסוחרר מהחוויה והלב בסערת רגשות טוטאלית, המיילדת מניחה עלייך את התינוק ומעודדת אותך לנסות להניק. כמובן, כי ככה הטבע קבע ועם מה שטבעי מי את שתתווכחי. אם זה כל כך חיוני ובריא לתינוק שלי, חושבת לעצמה האם הטרייה, בוודאי שאנסה להניק ולא די בכך, אלחם כדי לבסס את ההנקה גם אם היא לא תעבוד חלק מהרגע הראשון.
בפועל, מרבית הנשים לא שואלות את עצמן בכלל את השאלה האם אני רוצה להניק, אלא לוקחות את ההנקה כעובדה מוגמרת. בשונה מרוב האימהות סביבי, אני דווקא לא הייתי להוטה להניק – יצליח יופי, לא יצליח לא קרה כלום. זאת לנוכח האינטואיציה האישית שלי, שאותתה שהרעיון של הנקה הוא לא מי יודע מה דיל מוצלח עבורי, במיוחד בהתחשב בהיכרותי עם עצמי, עם אורך החיים שלי ושל בן זוגי ועם ארגז האמונות שבהן אני מחזיקה.
למרות כל אלו, החלטתי לנסות להניק. כמו ילדה טובה שרוצה את טובת התינוק שלה, גם אני הבטחתי לעצמי לא לפסול מראש, לבוא בראש פתוח ובקיצור – לתת צ’אנס להנקה. והרי זה מרפי, ההנקה אצלי, לפחות מבחינה פיזית, זרמה טוב מן המצופה. כבר מהרגע הראשון בבית חולים הגוזל שלי ינק יפה מאוד ועלה במשקל טפו טפו ובלי עין הרע.
מסונוורת מההצלחה המשכתי להניק במשך חודש, שבמסגרתו אמנם הענקתי לתינוק שלי את מה שלכאורה הכי טוב עבורו, אבל שכחתי לעצור ולבדוק – האם זה גם מה שהכי טוב עבורי? במבט לאחור, אני יכולה לומר שלהנקה אמנם יש לא מעט יתרונות, אבל כמו כל דבר בחיים – All magic comes with a price.
אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק להחריש את ההיבטים הפחות נוצצים בהנקה ולחשוף בפני האימהות (והאבות) בצורה גלויה גם את החסרונות שלה.
היעדר בקרה על כמות החלב שהבייבי מקבל
החיסרון הראשון של הנקה קשור בבקרה על כמות המזון שהתינוק מקבל. אמנם אצל תינוקות קיים מנגנון שובע, שמסייע להם לשלוט בכמות החלב שהם צורכים ולא לאכול יותר ממה שבפועל הם צרכים, אבל מה לגבי רעב? אימהות מניקות ובמיוחד בשבועות הראשונים, לא באמת יכולות לדעת כמה התינוק אכל וכך קורה שכל בכי מסתיים בנחמה על השד.
השדיים לא מתפקדים רק כמקור מזון, אלא מהווים גם מוצץ, כרית והזדמנות לחיבוק וכך קורה (לפחות בהתחלה) שמרבית התינוקות לאימהות מניקות מוצאים את עצמם מרוחים על הציצי נון סטופ. כמו כן, במקרים מסוימים אין לאמא מספיק חלב ונראה שהתינוק יונק, אך הכמות שיוצאת לא גדולה דיו כדי לספק לו את כלל צרכיו, מה שגורם לכך שהתינוק לא עולה במשקל ולא מתפתח כמו שצריך.
השינה של התינוק לא סדירה עד גיל מאוחר
כהמשך ישיר לנקודה שהעליתי קודם, ראוי להתייחס גם לנושא השינה. תינוקות יונקים ישנים פחות טוב מתינוקות שצורכים תמ”ל ועם זה אפילו יועצות הנקה נאלצות להסכים. בגלל שאין בקרה על כמות האוכל שהתינוק יונק, בכל סעודה הוא מקבל מנה שונה, מה שגורם למרווחים לא סדירים בין ארוחה לארוחה ויתרה מכך, מגדיל את כמות הארוחות שתינוק יונק זקוק להן ביום.
חוסר העקביות ביום ולצד זאת ובעייתי אף יותר, חוסר העקביות בלילה, גורם לכך שתינוקות יונקים לא ישנים שנת לילה רציפה עד גיל מאוד מאוחר (אם בכלל). בהקשר הזה כל הצדדים נפגעים – ראשית, התינוק, שלא זוכה לשינה סדירה אשר הוכחה כחיונית להתפתחותו התקינה, שכן במהלכה מופרש אצל תינוקות הורמון גדילה. שנית, האם, שצריכה לקום פעמיים ולעיתים אף שלוש בלילה כדי להניק. שלישית, האבא, שחי עם אישה עייפה ומן הסתם, הרבה פחות אנרגטית ונעימה לבריות.
שאיבת החלב לא תמיד זורמת בצורה חלקה
על כל טיעון נגד מיד אפשר למצוא טיעון בעד ובסתירה לסעיף הקודם, ניתן לומר שבמקום שהאמא תהיה ערה 24/7, אפשר פשוט לשאוב ולתת לאבא להאכיל את הבייבי פעם בלילה. כאן המקום לעצור ולומר ש’פשוט’ זה לא, לא בהכרח. שאיבת החלב דורשת זמן ואנרגיה ולאו דווקא זורמת חלק כמו הנקה.
כמות החלב שיוצאת בזמן שאיבה (כמעט תמיד) פחותה לעומת הכמות שיוצאת בזמן היניקה וזאת לאור העובדה שחלב מופרש טוב יותר כשיש מגע ישיר בין האם לתינוק וכן שקצב היניקה שונה מקצב המשאבה המכנית.
מעבר לכך, לא כל האימהות מתחברות לאקט של השאיבה, שעשוי כאמור להיות ארוך ולעיתים גם כואב יותר. במבחן התוצאה, השאיבה הרבה פעמים מסורבלת ולא באמת מהווה תחליף משתלם להנקה עצמה.
גודש בשדיים ודליפות קבועות באמצע הלילה
מעצם היותה של ההנקה לא סדירה ומשום שהתינוק לא תמיד יונק כמות קבועה מכל שד, עלול להיווצר אצל האם גודש. הגודש שכיח אצל מניקות ובפרט בהתחלה והוא גורם לכאבים עזים בחזה ובמידה והוא מחריף גם לדלקות. מלבד גודש, חלק מהנשים המניקות סובלות גם מפצעים וסדקים בפטמות ואף גירוי של כל האזור.
לא זאת בלבד, אלא שמעבר לכאבים, כאשר יש כמות חלב גדולה, יש גם דליפות. כל מי שהניקה יודעת שחלב שדולף החוצה גם לא בזמן ההנקה הוא עניין שבשגרה. אותן דליפות מותירות כתמים על הבגדים ועל הסדינים במיטה ומאלצות את האם ללכת עם רפידות הנקה וכן לישון עם חזיית הנקה גם בלילה. עד כמה זה נוח אתן שואלות? לא במיוחד.
ההנקה לא בהכרח יוצרת חיבור וקרבה ביניכם
כשמשווקים הנקה נהוג לפאר את החיבור שהיא אמורה ליצור בין האם לתינוק. מחקרים מראים שבזמן הנקה מופרשים במוח מספר הורמונים, כשהעיקריים שבהם הם פרולקטין, המספק תחושת הרגעה בהנקה ומאפשר ריכוז בתהליך ובחיבור עם התינוק והשני אוקסיטוצין, הורמון האהבה, שאמור להגביר את תחושת ההתאהבות והקשר בין האם לתינוק.
מה ששוכחים לספר לנו הוא שלא אצל כולן זה עובד ככה. שכן, במידה והאם לחוצה, עייפה, חסרת ביטחון, עברה טראומה בלידה או פשוט לא שלמה עם ההנקה מסיבות אחרות, ההורמונים המדוברים לא מופרשים אצלה ואז ההנקה הופכת מאקט של שלום למלחמה. במצבים כאלה, לא רק שההנקה לא יוצרת קרבה וחיבור בין האמא לתינוק, אלא להפך – היא מרחיקה ביניהם.
אמא מניקה שלא מוצפת אהבה מיידית כלפי התינוק שלה בזמן ההנקה מרגישה לא בסדר, אשמה. שאלות כמו איך יכול להיות שאני לא מאוהבת? או למה ההנקה לא מעוררת אצלי רגשות חיוביים? צפות וחונקות את האוויר והאווירה. את המעגל הזה קשה מאוד לשבור והניסיון להמשיך להניק בתקווה שהדברים יסתדרו וישתפרו, לאו דווקא מהווה פתרון לקושי, המורכב דיו גם ככה.
כשיש עוד ילדים בבית אתגר ההנקה גדל
כשיש עוד ילד קטן בתמונה שמתחרה על תשומת הלב של אמא (או אפילו שניים), ההנקה הופכת מאתגרת כפליים. ילדים קטנים מקנאים בבואו של התינוק החדש לעולם, תמיד. הם לא נהנים כשאמא מחזיקה אותו על הידיים ובטח לא כשהיא מניקה מספר פעמים ביום.
כדי להביע את מחאתם הילדים הגדולים יותר בוכים, קופצים על הספה ליד, צובטים את התינוק ברגל וביד ומנסים בכל כוחם למנוע מהאם להניק. אותה אם מיוסרת שרוצה לרצות את כל הצדדים, מאבדת ריכוז לחלוטין. במקום להתמקד בהנקה, בתינוק ובחיבור ביניהם, היא מנסה לחלק את עצמה לשתיים או שלוש ומפסידה בכל החזיתות.
תלות מוחלטת שמוציאה את אבא מהתמונה
בעידן המודרני קיימת הבנה שישנה חשיבות גבוהה למעורבות של אבא בהורות ולא רק הבנה, אלא רצון של אבות רבים להוות חלק פעיל בגידול הילדים – שותף מלא לדרך ולא אורח שבא ‘לעזור’. מכורח המציאות, כשאמא מניקה אבא פחות מעורב וההפרדה הזו אינה רק בשל זמן ההאכלה עצמו. שכן, כפי שכבר הבהרתי קודם, ההנקה מתפקדת גם כמקור נחמה.
ילד שרגיל לינוק צריך את אמא שלו יותר, נקודה. הריח שלה בשילוב הריח של החלב מרגיע אותו ולא משנה עד כמה אבא יהיה מקסים, נעים ונכון למשימה, כשאמא באזור היא הרבה יותר אטרקטיבית. בקבוק שאוב לא משחק את אותו תפקיד כמו השד והתלות המוחלטת הזו במקרים רבים מוציאה את אבא מהתמונה, מקשה על הקרבה בינו לבין התינוק ודוחה את החיבור המיוחל בין השניים.
פגיעה ברומנטיקה ובאינטימיות המינית
ההנקה יוצרת בעייתיות בין שני הייצוגים של השד – השדיים כאובייקט מיני ונשי והשדיים כמקור מזון אימהי. זוגות רבים חווים קושי לשלב בין שני הייצוגים האמורים וכך קורה שבמשך תקופת ההנקה האזור שהיה שמור עד כה לגבר, עובר לקטנצ’יק וכללי המשחק משתנים.
מלבד הפגיעה הפיזית בחלק דומיננטי ברובד המיני, העיסוק האינטנסיבי בהנקה משנה גם את סדר העדיפויות של האם בנוגע לגוף שלה, שעתה משמש בעיקר לאוכל ונחמה עבור התינוק ותו לא. זה בנוסף לעייפות, דוחקים את הסקס הצידה. ואם כבר בדחיקות עסקינן, אימהות מניקות לא יכולות לעזוב את הבייבי ליותר מכמה שעות, מה שאומר שדייטים רומנטיים אחד על אחד בלי התינוק, לגמרי מחוץ לתמונה.
הנקה עלולה לגרום גם לדיכאון אחרי לידה
אישה אחרי לידה חווה לא מעט התמודדויות ובחלק מהמקרים ההנקה, שכרוכה גם בשעבוד מסוים לתינוק מעצימה את מה שקיים בלאו הכי – עייפות קשה מאוד, הורמונים משתוללים, ערעור של הזהות הישנה, אובדן האני וקושי ליצור הרמוניה בין המודלים ילדה-אישה-בת זוג-אמא.
אצל אמא אחת ההנקה מתפקדת כגורם מסייע בהתאוששות מהלידה ואצל אחרת היא דווקא מהווה גורם מעכב. משום שמדובר בנושא מושתק וטאבו חברתי, אף אחד לא עצר לחקור ולשאול – האם יכול להיות שהנקה עלולה לגרום גם לדיכאון אחרי לידה ולא רק להפך.
טובת התינוק שלך לא טובה בכל מחיר…
בשורה התחתונה, מנקודת המבט האישית שלי אנשים ובפרט בישראל נוטים לעשות אידיאליזציה של המציאות בכל הנוגע למודל של האמא המושלמת, שכמובן טומן בחובו גם הנקה. לדעתי מוכרחים להיות כנים יותר בנוגע להנקה ואי אפשר לעודד מישהי להניק בלי שפורשים בפניה בצורה גלויה גם את המחיר שההנקה גובה.
אני מאמינה בלב שלם שכל אמא צריכה לעשות מה שמרגיש לה הכי נכון, בין אם זה אומר להניק ובין אם זה אומר לתת תמ”ל. בסופו של יום, טובת התינוק שלך לא טובה בכל מחיר וחייבים לבחון ולמדוד על מאזניים את ההנקה כמכלול ולזכור שאמא מאושרת = תינוק מאושר = בן זוג מאושר = בית שפוי ושמח.
אולי יעניין אותך לקרוא: איך קנאביס משפיע על המחזור, איכות הזרע, ההיריון והלידה?
