המטופל הראשון בקוטב הדרומי והבא אחריו נמצא בכלל בבריטניה. המנתח יוצא להפסקה בין הניתוחים ומשקיף על הנוף של תל אביב. הודות לדה-וינצ׳י, התרחיש יוכל להפוך למציאות עוד בימינו. הגעת הרובוטים לחדרי הניתוח מגשימה את החלומות של הדור הקודם ומציתה את דמיונם של דור העתיד.
עוד לפני שהניתוחים הלפרוסקופים, שנעשים בעזרת זרועות ומצלמה דרך חתכים זעירים בעור המטופל, תפסו תאוצה בתחילת שנות ה-90 החלו מספר חברות לתכנן את היום שבו רובוטים ינתחו אותנו.
הניתוחים הלפרוסקופים, שמייתרים את הצורך בביצוע חתכים גדולים בעור בזמן הניתוח, הוכיחו את עצמם כהתקדמות רפואית אדירה, בהופכם ניתוחים משמעותיים שהיו משאירים צלקות גדולות ומלווים באשפוזים ארוכים לפרוצדורות שהותירו צלקות מינימליות ואפשרו החלמה מהירה.
הצלחת הניתוחים הלפרוסקופים גרמה להתרגשות רבה בקהילה הרפואית והטכנולוגית בנוגע ליום בו רובוטים יבצעו ניתוחים לגמרי בעצמם, יאפשרו לשכלל את הפרוצדורות הקיימות וליצור חדשות.
הדרך לניתוחים רובוטיים עוברת בנאס”א
החלום לשלב רובוטים בניתוחים הקדים למעשה את הגעת הלפרוסקופיה הנפוצה היום: בשנות ה-70 של המאה הקודמת התחילה האנושות לקחת ברצינות את רעיון הטיסה והשהיה בחלל ומהר מאוד עלתה השאלה – מה נעשה אם יהיה מצב חירום רפואי, כאשר הרופא הקרוב ביותר נמצא במרחק אלפי קילומטרים?
נאס”א ומשרד ההגנה האמריקאי העלו אז לראשונה את שאלת הניתוח מרחוק (telesurgery), אתגר שניתן למפתחים ולמהנדסים במטרה ליצור דרך לנתח ולטפל במישהו ללא צורך בקרבה פיזית.
בתמיכת משרד ההגנה האמריקאי עבדו בארה״ב שלוש חברות פרטיות על פיתוח רובוטים מנתחים עם שמות מיתולוגיים ומעוררי השראה: זאוס, איזופוס ודה-וינצ׳י. החברות זאוס ואיזופוס נרכשו שתיהן על ידי החברה Intuitive Surgical שיושבת בעמק הסיליקון ולמעשה פורקו.
התקווה להביא לעולם רובוט מנתח נתלתה ברובוט ש-intuitive פיתחו, דה-וינצ׳י – שאושר לראשונה לשימוש קליני על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) בשנת 2000.
איך מלמדים רובוט לנתח?
השימוש ברובוטים נשמע מסעיר, אך עוד רחוק היום בו לא נראה מנתחים אנושיים בחדר הניתוח. המערכת המתוחכמת דה-וינצ’י מזכירה פחות או יותר משחק מחשב והרובוט אינו מנתח בעצמו אלא מופעל על ידי מנתח שמוסמך באופן ייעודי לניתוחים בשיטה החדשנית.
כל רובוט, שעלותו היא כשני מיליון דולר, אמור לאפשר למנתח לקבל שליטה טובה יותר במהלך הניתוח מאשר בניתוחים לפרוסקופים. המנתח יושב מאחורי מסך וצופה בתמונה מוגדלת של אזור הניתוח שמספק לו הרובוט. מצלמת הרובוט מספקת ראיה תלת-ממדית של אזור הניתוח, בניגוד למצלמה הלפרוסקופית הבודדת שמאפשרת תמונה דו-ממדית בלבד.
מן הצד השני, המטופל עובר רחצה סטרילית כמו בכל ניתוח רגיל ועל הרובוט מולבשים שרוולים עשויים ניילון סטרילי על מנת למנוע כניסה של זיהומים לחלל הבטן. למעשה כל חדר הניתוח מתנהל בדיוק כמו בניתוח רגיל רק שאת מקום המנתח תופס הרובוט והמנתח עצמו יושב במרחק של כמה מטרים ממיטת הניתוחים.
כנראה שיש כרגע רובוט שמנתח מישהו, גם בארץ!
בשנת 2014 חצה מספר הניתוחים שבוצעו בעולם באמצעות רובוט את סף חצי המיליון ונכון לשנת 2019 כבר מעל 4,400 רובוטים השתלבו בחדרי ניתוח ברחבי העולם ומשתתפים בניתוחים רבים – כמעט כל חצי דקה מתחיל ניתוח בהשתתפות דה-וינצ’י אי שם בעולם.
מירב הניתוחים המבוצעים בעזרת הרובוט היום הם בתחום האורולוגיה (דרכי השתן), אך לאחרונה התרחב השימוש ברובוט לצורך ניתוחים גינקולוגיים ואף לניתוחי כירורגיה כללית.
בשנת 2008 הרובוט הגיע גם לישראל ונמצא היום בשימוש שוטף ב-11 בתי חולים בארץ. על פי דף העמדה של האגודה למלחמה בסרטן, יש אפילו המלצה לבחור בניתוח המבוצע על ידי רובוט כאשר יש צורך בכריתה של בלוטת הערמונית עקב ממאירות.
ניתן היום לבצע עוד שלל ניתוחים בעזרת הרובוט, כאשר השימוש בו בניתוחים גינקולוגיים התרחב מאוד לאחרונה. בכל בית חולים בו דה-וינצ’י נמצא, מעת לעת מנסים לשלבו בעוד ועוד ניתוחים.
הניתוחים העיקריים האפשריים עם מערכת רובוטית:
אורולוגיה – כריתת ערמונית, כריתת שלפוחית וכריתת כליה.
גניקולוגיה – כריתת רחם, כריתת שרירנים ותיקון צניחת רחם.
כירורגיה – תיקון בקעים, כריתת לבלב, ניתוח קיבה, כריתת יותרת הכליה וניתוחים בריאטרים.
ניתוחי לב-חזה – תיקון מסתמים, ניתוח מעקפים וכריתת גידולים מסוימים בריאה.
אף אוזן גרון – כריתת גידולים וכריתת בלוטת התריס.
יתרונות הניתוח הרובוטי
לשאלה “מי תעדיף שיחתוך לך את הבטן – רובוט או אדם?” אין תשובה ברורה וחשוב להבין שדה-וינצ’י הוא אינו אוטונומי ולא מסוגל לפעול בלי אדם שיניע את זרועותיו בתוך בטן המנותחים. עם זאת, לשימוש בדה-וינצ’י מספר יתרונות בולטים שעוזרים בבחירה בו לצורך הניתוח.
הרובוט בנוי כקורה ממנה תלויות מספר זרועות עם צבתות ולהבי חיתוך ובאחת הזרועות ממוקמת גם מצלמה. הזרועות הרובוטיות בעלות מספר רב של צירי סיבוב ותנועה בלתי מוגבלת ודומה למפרקי היד האנושית (כ-7 דרגות חופש). הצבתות הרובוטיות דקיקות וכך מסוגלות להגיע גם לנקודות שקשה להגיע אליהן ביד או בלפרוסקופיה. זרועות הרובוט מאפשרות טיפול נקודתי ומהיר יותר בסיבוכים אפשריים, על ידי הכלים המיניאטוריים שנמצאים בקצה הצבת.
תוכנת ההפעלה מתוכננת כך שהיא מבטלת את הרעד הטבעי שיש ביד האנושית ומונעת חוסר יציבות של המצלמה והצבתות, יחד עם מניעה של פגיעה במבנים הקרובים לאזור המנותח. כדי שכולם ידעו שהוא יודע את העבודה, דה-וינצ’י כבר הראה איך הוא מנתח בצורה מושלמת גם ענב בתוך בקבוק. צפו כאן!
משבר זהות בקרב המנתחים?
גם רובוט בעל שריון פלדה לא חסין לחלוטין מביקורת ורופאים רבים מפקפקים בצורך בקיומו. המבקרים נוטים לציין את הקושי בלמידה ההתחלתית הנוגעת לתפעול המכשיר – יחד עם הצורך במנתח המנוסה בעבודה שאינה רובוטית טרם הוא מתחיל להיעזר בדה-וינצ’י.
במחקר שפורסם בשנת 2008 בכתב העת Minimally invasive gynecology שעוסק בטכניקות ניתוחיות בהרחבה, לא הוכח שהשימוש בדה-וינצ’י מאפשר תוצאות טובות יותר מלפרוסקופיה. למרות זאת, עברו מעל עשר שנים מאז המחקר וכנראה שהשימוש ברובוט השתכלל מאז.
דה-וינצ’י פועל על בסיס תוכנה ייעודית שאינה ניתנת לשינוי ולעריכה, דבר שמגביל את החופש של הרופאים להתאים את מערכת הניתוחים לצורכיהם. פחד עקרוני בנושא הוא שהשימוש ברובוט יגביל עם הזמן את חופש הפעולה של מנתחים יצירתיים.
החשש הוא שדה-וינצ’י יהפוך את מקצוע הכירורגיה, שהוגדר על ידי הפילוסוף טימותי לנו (Timothy Lenoir) כמקצוע היצירתי ביותר בעולם, ליבש ונטול עניין בשל השימוש במערכות ניווט הפוגעות בידע ובלמידה של המנתח.
בסופו של דבר, גם תג מחיר של 2 מיליון דולר משאיר את המכשיר כאקסקלוסיבי יחסית, במיוחד עם עלויות תפעול שנעות בין 3,000 ל-6,000 דולר בשנה, למרות שעלויות אלה אינן חריגות בנוף הרפואי.
האם מישראל יצאו הרובוטים המצנתרים?
בחודש האחרון נמכרה חברת קורינדוס הישראלית, העוסקת ברובוטיקה רפואית, בלא פחות מ-1.1 מיליארד דולר לחברת Siemens Healthineers. החברה הכניסה את הרובוטיקה לתחום הצנתורים הלבביים – הגשמת חלום של קרדיולוגים רבים, שהיו חשופים לנזקים של הקרינה הקיימת בחדרי הצנתור שמתבצעים תחת קרינת רנטגן ממושכת.
המוצרים הנוכחיים של החברה מאפשרים לבצע צנתור לבבי מרחוק ומאפשרים לרופא לשהות בחדר מוגן ולבצע את הפעולות הנדרשות בעזרת מערכת שליטה מרחוק. המוצר אושר על ידי ה-FDA בשנת 2012, אך עדיין חסר כמה מהיכולות המתוחכמות של צנתור ידני. כעת עובדים בחברה על הדור השלישי של המוצרים, שאמורים להצליח להחליף את כל יכולות הצנתור הלבבי המתבצע סמוך למטופל וגם לראשונה לאפשר צנתור מוח מרחוק.
שוויון הזדמנויות רפואי
אם אפשר לבצע ניתוח כשהמנתח עומד בחדר הסמוך, למה לא לתת את המושכות למישהו מהצד השני של האוקיינוס?
היום, במדינות כמו קנדה ובפרויקט השאפתני של חברת סימנס שמנסה לשנות את חדר הניתוח של העתיד, ניתן לראות שימוש הולך וגובר בניתוחים מרחוק. בקנדה כבר לא נדיר לשמוע על מנתח שפועל ממרחק של 400 או 500 קילומטרים מחדר הניתוח ומאפשר להביא יכולות וידע של בתי חולים מתקדמים ליישובים ולבתי חולים מרוחקים ונידחים.
גם חברת קורינדוס הישראלית משתתפת בפרויקט העל ובשנה שעברה ביצעה ניתוח מרחוק בהודו, כאשר תשתית התקשורת התבססה על האינטרנט ההודי בלבד. בכך מנסות החברות השונות להביא לקידום רפואה עתידנית גם במרחבי הספר, שאולי לא כל כך רלוונטית בישראל הקטנה, אך חיונית במדינות עם מרחבים חקלאיים עצומים כמו ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה.
הצעד הבא – רובוטים מנתחים אוטונומיים
בקורינדוס כבר צופים את האתגר הבא – להביא לעולם את מכשירי הצנתור האוטונומיים. לדברי מקים החברה, פרופ’ רפי ביאר, זה ממש לא חלום רחוק. בעתיד, כך הם מקווים, יוכל הרופא לסמן במפה המותאמת למטופל את המקום אותו יש לצנתר ואת החסימה שצריך לפתוח. אחר כך ייגש הרובוט לפעולה ויבצע זאת באופן אוטומטי. כך יוכלו לפעול אולי עשרות חדרי צנתורים במקביל, עם רופאים בודדים שאחראים על הפעולות ומתערבים רק במקרה חירום.
מה שנראה כמו לקוח מספריו של אסימוב אולי יקרום פלדות וכבלים עוד בחיינו ובעוד הרופא ישגיח מחדר הבקרה, מעל שולחן הניתוחים יחכה לנו רובוט. על השאלות האתיות והרגשיות שיעלו ממציאות זו נוכל לענות ככל הנראה רק כשזה יהיה הכרח ונוכל ממש לבחור בין ניתוח אנושי לרובוטי-אוטונומי מלא.
